יום שני, 19 בדצמבר 2011

Berliner - כריסטמס בברלין חלק 1

מסיבות די מובנות, רבים נמנעים מלהניח את כף רגלם על אדמת גרמניה. שכן רק שמה של המדינה, שלא לדבר על המקום עצמו, טומנים בחובם לא מעט קונוטציות ומטענים שליליים עבור העם היהודי. מדריכי טיולים שונים מחזקים עניין זה, בהצהרתם כבר בעמוד הראשון כי הביקור בגרמניה, ובברלין בפרט, הוא חוויה מורכבת במיוחד עבורנו כיהודים וכישראלים. כמובן שיש אמת בדברים אלו, אולם עבורי העיר ברלין היא סוג של התגלמות כל הטוב, ובכריסטמס - גן עדן עלי אדמות!

אנדרטת השואה
אז נכון, בלתי אפשרי להתעלם מכך שישנן לא מעט אנדרטאות ותזכורות לזוועה שהתרחשה, ובניגוד לערים אחרות באירופה שלא טורחות להנגיש מונומנטים אלו (בודפשט למשל), בברלין נגישות היא אינה בעיה. הגעה ל"אנדרטת השואה", כמו גם לאנדרטת "המדפים הריקים" של מיכה אולמן, פשוטה מאין כמוה, ולא בכדי. אולם לצד הקושי והכאב המגולמים באנדרטאות אלה, הסימבוליזציה הטמונה בהן אינה משרה אוירת כובד או מועקה כפי שניתן לחשוב. ההפך הוא הנכון.




 

"אנדרטת השואה" לצורך העניין, מורכבת מ-2,711 עמודי בטון דמויי מצבה בגדלים שונים הסדורים שורות שורות ויוצרים ספק בית קברות ספק מבוך. ה"ספק" הזה נע על גבול כל כך דק כך שהמבקרים כמעט שלא יכולים להימנע מאותו משחק מחבואים ילדותי ששובר את המתח והמטען הרגשי הטמונים באנדרטה.
וכך גם ניתן להתייחס לברלין כולה. כעיר שנעה בין מערב למזרח, שנעה על הציר שבין אירועים היסטוריים קשים, לבין המודרנה שטבועה בה כל כך חזק ומזכירה לכולנו כי מאז ועד היום ברלין עברה מהפך בלא מעט מובנים.
 
המדפים הריקים/מיכה אולמן




אם כן, הטיול האחרון לברלין שהתקיים בסופ"ש הקודם לזה האחרון, רק חיזק בי את המחשבה כי ברלין היא הרבה יותר מעוד פיסת היסטוריה; היא ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות במרחק של 4 שעות טיסה מישראל במקום 12. ובכריסטמס היא ממש הופכת לאחת מהסצנות הצבעוניות בסרט צ'ארלי והשוקולדה. הקישוטים המרהיבים בכל פינה - 

שדרות אונטר דן לינדן

גלריה 206-207
שוק חג המולד בז'נדארמנמארקט


קה - דה- וה




ושלא לדבר על הממתקים שמוצעים בכל אחד משווקי חג המולד -


וכמויות האוכל האדירות שממש קשה להישאר אליהן אדישים - 











וגם חנות השוקולד המפורסמת - Fassbender & Rausch, שמעבר לשוקולד האגדי שהיא מציעה למכירה, ניתן להתרשם מפסלים של רבים מן המונומנטים החשובים בברלין. וכן, כמובן שהכל משוקולד:















האתר הרשמי -
http://www.fassbender-rausch.de/


אז זה הזמן לציין שלטיול האחרון טסתי עם חברה טובה, ועל אף ששווקי חג המולד הם חוויה אדירה, ברור כי לא הסתפקנו באכילת שוקולד מזדמנת או בטעימות בלי די מאוכל מגוון בשווקים השונים. בכל זאת, אי אפשר לוותר על מסעדות, גם לא בטיול קצר של סופ"ש ואולי בעיקר.
על כן, בערב הראשון, למרות העייפות המרובה, לא וויתרנו וישבנו לאכול בקפה איינשטיין המפורסם. לקפה סניפים רבים ברחבי ברלין (שהם באמת יותר באווירת בית קפה), אולם אנחנו הלכנו לסניף המקורי והמהודר יש לציין. בכל זאת, תמיד עדיף להתחיל מהמקור. חרף העובדה שלא עלינו בקנה אחד עם קוד הלבוש של המקום, ותחילה חשנו אי נוחות מסוימת על שהגענו עם קניות בידינו ומעיל פוך במקום מעיל שחור אלגנטי ונעלי עקב מסוגננות, ברגע שראינו כי המלצר החביב לא מייחס לכך חשיבות והזכרנו לעצמנו כי אנחנו תיירות אז יסלחו לנו (לפחות הפעם) נהננו עד בלי די. ללא ספק היה שווה לטעום מן השניצל הווינאי והשטרודל המפורסמים (שניהם אגב היו נפלאים!):

השטרודל בקפה איינשטיין
אנקדוטה:  בשולחן מאחורינו ישבו מספר אנשים שכנראה חגגו מאורע חגיגי כלשהו. מלבד הכלב הענקי שישב לצידם ומדי פעם השתתף בסעודה, ישבה לה גברת (מגונדרת) עם ציפור (לא אמיתית כמובן) על כתף שמאל. נראה היה כי הנוכחים הביעו התלהבות יתרה מהעניין, והיא, כבעלי ציפור טובים, הביטה בה מדי פעם בפעם כאילו כדי לוודא שהיא עדיין שם. קשה לי להאמין שזו הצעקה האפנתית האחרונה, בכל זאת - לא מדובר בקארי בראדשו בסקס אנד דה סיטי, וגם במקרה שלה, ישנם עדיין מי שיחשבו כי הציפור המגודלת שהניחה על ראשה בצילום סצנת החתונה הייתה ביזרית במידת מה. נו מילא.

ובכן, נחזור לענייננו. אז כאמור, מבחינה קולינרית היינו צריכות לעמוד במשימה נוספת - איך לא במסעדת "Tony Roma's" המצוינת שנמצאת בכיכר מרלין דיטריך ואליה הגענו בערב השני (http://www.tonyromas.de/) :

המנה המיוחדת שלהם: פילה וצלעות עם תפוח אדמה אפוי עם רוטב של שמנת, גבינת צ'דר ובייקון















חלת הבצל המפורסמת














מיותר לציין שהיה פשוט נפלא!

וכעת אנהג כמו גרמניה טובה, או לפחות כמו היידי קלום ב"פרויקט מסלול" ואומר יפה Auf Wiedersehen,
זאת כמובן עד לפוסט הבא - ברלין בכריסטמס: חלק 2.
-A-




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה