אני מניחה שרבות נכתב על אלבומה השני של פלורנס וולש, ולמרות שלהימנע מקריאת ביקורת כלשהי על האלבום הייתה קשה עד בלתי אפשרית הצלחתי במשימה. העדפתי לחכות בסבלנות יתרה עד שארכוש את האלבום בעצמי ואוכל לחוות עליו דעה. ואכן, כך עשיתי: רכשתי לעצמי עותק, (את גרסת ה- Deluxe כמובן) לחצתי פליי והתחלתי לשמוע אותו בריפיט. גם ברגעים אלו ממש השירים מתנגנים ברקע. אפשר לומר שהאלבום הראשון, "Lungs" היה מצוין, והאלבום הנוכחי פשוט נפלא!
Ceremonials, או בעברית - טקסיות, ללא ספק מעניק תחושה של התרוממות רוח כמו זו שקיימת לא פעם במהלך טקסים דתיים וטקסים אקסטטים שונים. הקשבה לאלבום מעניקה מחד תחושה של העלאת קורבנות ובובות וודו (מודה קצת מפחיד), ומאידך תחושה של עמידה בתוך כנסייה עם מבט הנישא אל על, המחזק את קיומו הזמני וקצר המועד של האדם מול האל העוצמתי והאינסופי (הערה: הינני חילונית בכל רמ"ח איברי ללא זיקה כלשהי לדת או לטקסים דתיים (גם לא לאלו היהודיים על אף יהדותי), ועדיין עמידה בכנסיות ברחבי העולם מותיר את השפעתו לא פעם). כאמור, ידוע לכל שלא סתם כנסיות בנויות באופן כזה שהתקרה גבוהה כל כך. שהרי הכוונה המוצהרת העומדת מאחורי סגנון בניה זה היא להזכיר לאדם כמה הוא קטן בעולמו. ואיכשהו למוסיקה באלבום, בשמיימיות שבה, יש אפקט די דומה. לא זאת בלבד, קשה להתעלם מכך שקולות הליווי נשמעים לא פעם (כדוגמת השיר Leave My Body) כמו נערי כנסייה המלווים את טקס המיסה של יום ראשון.
לקראת סיום ולשם הבהרה: אין בכוונתי לרמוז כי האלבום מזכיר מקהלת כנסייה, ההפך הוא הנכון. האלבום בכללותו מעניק תחושה שאצבע אלוהים נגעה בפלורנס במהלך עשיית האלבום - הכתיבה, ההלחנה, ההקלטות. האלבום עצמו ללא ספק גדול מהחיים; מעין שילוב של מלאכים וכוחות אופל בשיתוף פעולה יוצא דופן.
מאחר ואני לא ממעניקי הכוכבים, הדרקונים וכל היוצא בזאת, אסכם ואומר - מומלץ בחום במיוחד לחורף הקר שהגיע אלינו, תהנו!
-A-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה