חנויות וינטג' ויד שניה בברלין - חלק 1

אחרי מנוחה של ימים רבים ומלחמה עצמית בניסיון להימנע מלשבת ליד המחשב. כן כן, ככה זה כשמקלדנים את הידיים למוות, סוף סוף הפוסט השני לשנת 2012 והראשון לחודש פברואר. אומנם באיחור רב, אולם יש האומרים כי עדיף מאוחר מאשר לעולם, והפעם אני מאמצת...!

אז לאחר הביקור הקודם בברלין, שהיה מלווה בחשש כבד שלאחר 4 שנים שלא ביקרתי בעיר, משהו מהקסם שלה עשוי להתפוגג, גיליתי כי לא רק שלא התאכזבתי ממנה, התאהבתי בה מחדש! עד כדי כך שהיה לי ברור שיהיה ביקור רביעי. כפי שכתבתי דאז, קיוויתי שלא ירחק היום ושוב אמצא את עצמי עומדת כשמלפני שער ברנדנבורג, מצדדיי הרייכסטאג ואנדרטת השואה ומאחורי עמוד הניצחון.


ואכן, הביקור הרביעי בברלין לא איחר לבוא ומצאתי את עצמי ממש בנקודה הגאוגרפית המתוארת לעיל בחודש ינואר האחרון. הפעם את המונומנטים השונים ראיתי עם רדת החשיכה ובמזג אויר מעט יותר סגרירי. ועדיין, הוקסמתי כאילו היה זה ביקורי הראשון בעיר.

מאחר ומדובר בעיר די גדולה, שטחה 9 פעמים פריז עם נהיה מדויקים, תמיד יש מה לראות. וכך, הפעם ביקרתי סוף סוף גם בגשר אוברבאום שבטח מוכר לאחדים מהסרט "Run Lola Run", באיסט סייד גלארי, הקטע הארוך ביותר של חומת ברלין שנותר במקומו, 1.3 ק"מ שעליו ציירו כמאה אמנים מרחבי העולם, ויצרו את גלריית ציור הקיר הפתוחה הארוכה בתבל. ואף ראיתי מרחוק את פסל המולקולות, שמהווה בין השאר כסמל לאיחוד ברלין. מיותר לציין, ובכל זאת, נהניתי מכל רגע וצילמתי לא מעט. טעימה קטנה ביותר לפניכם. 

וכעת אעבור לעניין לשמו התכנסנו אני, עצמי ואנוכי - חנויות וינטג' ויד שניה בברלין.

טרם הנסיעה עשיתי עבודת הכנה בכדי שלא אפספס חנות שעשויה להיות רלוונטית עבורי מחד, ומאידך לא לבזבז את זמני על כזו שממש לא. כמובן שלחנויות מהסוג הזה, כמו חנויות אחרות אין סוף. ועדיין, כמה מן הממצאים שעלו מן השטח: כפי שכתבתי בפוסט הראשון על ברלין, היה לי ביקור חטוף למדי באחת משתי החנויות של "Made in Berlin", בסניף שנמצא בקרבת חצרות ההאקשן הופה, ברחוב .Neue Schönhauser Straße 19 כאמור, בניגוד מוחלט לשמה של החנות, הרוב המכריע של הבגדים והאביזרים בשני הסניפים יש לציין לא יוצר בברלין, אך אלו מכילות פריטי וינטג' משנות ה-60 ועד שנות ה-90. חגיגה אמיתית.  

באשר לסניף עצמו - כבר בכניסה ניתן היה להתרשם מן הפריט האפנתי והעל זמני, הלוא הוא חברו הטוב של האדם, כלבלב חמוד למדי, ולבוש, כפי שניתן לראות מימין, שכשלא הסתובב לו בחנות ישב בנחת בתוך מזוודת וינטג' כמצופה מחנות שכזו. החנות עצמה בעלת שתי קומות, כאשר הקומה הראשונה מוקדשת לנשים - תיקים, מעילים, שמלות, חצאיות ועוד, ובסופה של הקומה ישנו חלק נפרד לחלוטין המוקדש לידידיה הטובים של האישה (מיד אחרי היהלומים), נעלים כמובן. שני חדרים מסודרים ואסתטיים להפליא המטשטשים את העובדה כי הנעלים היו שייכות קודם לכן לפלוני אלמוני.

 

הקומה התחתונה של החנות מוקדשת בחלקה לבגדים ואביזרים מעט יותר ספורטיביים עבור שני המינים, וחלק נוסף המוקדש כל כולו לנעלי ובגדי גברים. אציין כי כפי שניתן להבחין גם בתמונה, מחלקת בגדי הגברים הייתה מרשימה למדי. הסדר היה מופתי. מודה שהיו כמה סוודרים שכמעט רכשתי לעצמי, אולם הם היו כבדים מדי אז וויתרתי הפעם.

 

כעת אעבור לאחות התאומה, לסניף שנמצא ב- Friedrichstr. 114a. סניף זה מעט גדול יותר, בעל שלוש קומות וללא ספק לא פחות מרשים. כאמור, גם בו מחלקת נשים וגברים, בהן הכל מהכל. הקומה התחתונה היא קומה שלמה רק של נעלי נשים. כמו כן, בהשוואה לסניף הראשון בסניף זה היה מבחר ענק של צעיפים שהיו תלויים בצורה מסודרת על המעקה, חצאיות ושמלות קצת יותר מצועצעות שמזכירות תחפושות של חג הפורים והאלווין ואף מעילי פרווה אמיתיים אך גם סינתטיים.  מחלקת הנשים:  

 מחלקת הגברים - תיקים, עניבות, נעלים, ג'קטים וכאמור מחלקת בגדי ספורט כמו בסניף הראשון:
 

אסכם ואומר שמדובר בשתי חנויות שלאוהבי הוינטג' הן לא פחות מאוניה טרופה המלאה באוצרות במחירים די שפויים. למרות שהחנויות ניחנות בסדר רב, לעתים אף על פי צבעים, מלאכת החיפוש עודנה קיימת, שהרי זה חלק מהעניין. פלוס ענקי של החנויות הוא הריח, או יותר נכון היעדרו. בחנויות מהסוג הזה לא פעם ישנו ריח מעיק שלעניות דעתי מעיב על החוויה עצמה. אולם, בשני הסניפים מפלס הריח המעיק ירד עד כדי לא היה קיים, והפך את חווית החיפוש בשילוב של סבלנות לנעימה.

ולסיום - את הרכישות שלי אני בוחרת בקפידה, ולהלן זוג נעלים שרכשתי בסניף הסמוך לחצרות ההאקשה. מאחר ואני חובבת מושבעת של מוקסינים לא יכולתי לוותר על הזוג לעיל- מוקסינים בשילוב של שני צבעים מייד אין פראנס:

להת' עד לפוסט הבא

-A-