יום שני, 13 בפברואר 2012

Adele: Grammy Awards 2012

אז למי מכם שבעניינים ולאלו שקצת פחות, אמש נערך טקס פרסי הגראמי, ה-54 במספר. הדיווחים של השטיח האדום, והכל ההקדמות שלפני היו סאגה שלמה, ומעייפת כרגיל, על כן אחסוך מכם את הפרטים הלא כל כך חשובים. אולם לפני שאגיע לעניין לשמו התכנסנו כאן אציין כי בגזרת "המתלבשות" (כי אי אפשר לגמרי להתעלם), הופתעתי לטובה מהמראה הכחול והלא מצועצע (לשם שינויי) של מיס "I kissed a girl", הידועה גם בכינוייה קייטי פרי, ומשמלתה המעודנת להפליא של האיידולית לשעבר קארי אנדרווד. שאפו.

people.com
people.com





















 
אם כן, כמו בכל טקס מכובד גם לטקס זה הגיעו לא מעט "כוכבים", כל אחד בתחומו, אך בסופו של דבר לערב הזה הייתה כוכבת אחת ויחידה. לא, לא מדובר בויטני יוסטון עליה השלום, שעשתה כניסה או יותר נכון יציאה של פעם בחיים, ובאופן סימבולי נפחה את נשימתה יממה אחת לפני הטקס. מדובר באדל המדהימה; "ה" כוכבת של השנה האחרונה, שלא לומר של העשור אם לא המילניום האחרונים שהייתה מועמדת ב-6 קטגוריות שונות ולאט ובטוח זכתה בכל אחת ואחת מהן.

אחרי כמעט חצי שנה של היעלמות תקשורתית ובימתית מוחלטת (אם לא מחשיבים את הסיקורים מכל שביב מידע או חצי תמונה שצצה לה אי שם ברשת), היא חזרה ובגדול! וכך אתמול, כשהגיע הרגע היא סוף סוף עלתה על הבמה ושרה בגרסה משודרגת את השיר המעולה "Rolling in the deep". כמובן שהיא עמדה בציפיות וקולה הגדול לא אכזב. לא בכדי עם סיום השיר כולם נעמדו על הרגלים והריעו במחיאות כפים סוערות. מגיע לה, ללא צל של ספק!

people.com
על אף שאדל לא נוטה לייחס משמעות יוצאת דופן למראה החיצוני שלה,  היא שבה לחיינו יפיפייה מתמיד. עם גזרה מעט יותר מצומצמת, שמלה שחורה וצנועה כהרגלה, ( שהרי את מופעי הראווה היא משאירה לניקי מינאז' וליידי גאגא), במראה הרבה פחות דודתי מבדרך כלל וקצת יותר מנצנץ, שער בלונדיני מעוצב, הציפורנים המוכרות, כך גם הריסים, וליפסטיק אדום בוהק שהעניק לה לא פחות ממראה של שחקנית קולנוע מהסרטים הישנים והטובים.

טרם שידור טקס הגראמי, שודרה ברשת CBS התוכנית 60 Minutes.  אם נודה על האמת, בשביל הראיון שנערך בתוכנית עם אדל נשארתי ערה. בכל זאת, נחמד לראות דברים כשהם משודרים בזמן אמת ולא כשהם מגיעים לארץ, אם בכלל, באיחור לא אופנתי בעליל. על אף הזמן שחלף והטראומה הקולית שעברה, אדל מוכיחה שוב שלמרות הכל היא נשארה צנועה, צחקנית, ועדיין קללנית לא קטנה. היא הוסיפה וסיפרה כי בחודשיים האחרונים היא גרה באחוזה ריקה מרהיטים באחד מפרברי לונדון, שחרף העובדה שהיא מתחזקת רעמת שיער מכובדת היא בעלת מספר פאות שלכל אחת מהן שם פרטי משלה. ומסתבר שאחרי יציאת האלבום הראשון שלה, על אף שממש לא הייתה צריכה זאת כלכלית, היא הלכה לעבוד בחנות דיסקים רק כדי להישאר מעודכנת מוסיקלית.

כמו בכל ראיון אדל נשאלה על משקלה. היא ענתה קצר ולעניין - שמעולם לא רצתה להיות סקיני מיני עם הקליבג' בחוץ, שמא יתבלבלו לגבי סוג הזמרת שהיא. ולא שהיה ספק כלשהו, אבל היא יכולה להסיר כל דאגה מליבה. כעת, כל שנותר לה הוא לקחת הביתה את ששת פרסי הגראמי שקטפה, להמשיך לעבוד על הדיסק השלישי שעל פי השמועות אמור לצאת במאי הקרוב (Crossing my fingers) ולעשות מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - לשיר. כי ההופעה אמש ללא ספק פתחה את התאבון!




-A-

יום שבת, 11 בפברואר 2012

חנויות וינטג' ויד שניה בברלין - חלק 2

בהמשך לפוסט הקודם בו כתבתי על שני סניפיה של החנות "Made in Berlin" מבית קליידנמארקט (kleidermarkt), אמשיך לאחיותיה "Garage" ו- "Colours" שמכילות בעיקר בגדים ופריטים מיד שנייה אך לא רק, גם וינטג' ופריטים חדשים לחלוטין.

אקדים ואומר שעל אף כוונותיי הטובות לא הספקתי להגיע לסניף של "Colours" שנמצא ברחוב Bergmann 102 ברובע קרויצברג, אך ביקרתי ב- "Garage", ועל פי מקורות שונים השתיים דומות זו לזו.

המשקל שבקופה
אם כן, Garage היא בעיקרה חנות יד שנייה הממוקמת ברחוב Ahorn 2 ברובע שונברג, ובמרחק מטרים ספורים מהסניף המקורי של קפה אינשטיין. פרט חשוב במידה ותרצו להתפנק לאחר מכן בשניצל וינאי ושטרודל מצוינים.

עם הכניסה לרחוב הצדדי בו נמצאת החנות, כבר מרחוק ניתן לשים לב לשלט גדול המצוי מעל גרם המדרגות אשר מוביל ללופט ענקי וצבעוני במיוחד המכיל בתוכו; נעלים, תיקים, פריטי לבוש מגוונים, גם כאלה נוצצים וגרנדיוזים במיוחד, כובעים, משקפי שמש ואביזרים נוספים אחרים במחירים סבירים לחלוטין, אפילו מצחיקים לעתים. אמי היקרה רכשה נעלי עקב בחמישה יורו שנראות חדשות לחלוטין! מציאה, ללא צל של ספק! כמו כן, מחירם של חלק ניכר מן הבגדים נקבע על פי משקל - 10-14 יורו לקילו, ובימי רביעי יש Happy Hour של מבצעים מוצלחים.



 אציין כי בהשוואה לחנויות של "Made in Berlin" התחושה הרבה פחות מסוגננת, ובהתאמה גם "מפלס הריח המעיק". הוא אומנם נמוך אך קיים. אולם אם מגלים מספיק אורח רוח ניתן לצאת עם שלל מספק במיוחד. 

להלן תמונות שצילמתי בחנות עצמה:

 
     ובאשר לרכישותיי - הוספתי לאוסף הפרטי שלי כובע פרוותי נוסף, הפעם כזה עם פונפונים, וגם שני תיקים וצעיף/מטפחת שקשרתי לתיק הימני לשם הצבעוניות:
                      




האתר הרשמי של חנויות קליידנמארקט: http://www.kleidermarkt.de/html/fil-ber-bergm.html


שלוש חנויות נוספות בהן ביקרתי ממוקמות באזור תחנת הרכבת .Eberswalder Str, ונמצאות במרחק הליכה זו מזו. הראשונה הייתה ברחוב ,Kastanienallee 3 חנות בשם Jimmy's. קראתי כי מדובר בחנות וינטג' ויד שניה של מותגים יוקרתיים, אך בפועל התחושה הייתה יותר של חנות שמאגדת בתוכה בעיקר בגדים של מותגים יוקרתיים מעונות קודמות. ועדיין, לא זול בכלל וגם לא מספיק מעניין.

במרחק הליכה, ברחוב Oderberger str. 14 נמצאת חנות הנעלים "Calypso", חנות נעלי וינטג' ויד שניה. בחנות קיים מגוון רב של נעלים ומתקופות שונות, דבר שהופך אותה לאטרקטיבית עבור לקוחות רגילים מחד, אך גם עבור כאלה שניתן להחשיבם לקצת פחות קונבנציונלים מאידך - לא פעם חברות סרטים שונות נעזרות במגוון הקיים בחנות להשלמת תלבושות עבור סרטים תוקפתיים ואחרים. אומנם לא מצאתי זוג נעלים שיתווסף לארוני הפרטי, אך הביקור היה מעניין. 

האתר הרשמי:
  http://www.calypsoshoes.com/


חנות נוספת הממוקמת באותו הרחוב, Oderberger Str. 45 הינה "GOO", אחת מארבעת החנויות לבית "paul's boutique". מדובר בחנות יד שנייה של מותגים יוקרתיים שונים; לואי ויטון, אסקדה, ברברי, דיור, מיו מיו ואחרים. המחירים עדיין יקרים, אך באופן יחסי למותגים עצמם הם ייחשבו מציאה - מעיל של אסקדה לדוגמה עלה 200 יורו. לא זול אומנם, אך גם לא ממש יקר ביחס לפריט עצמו וכמובן למותג. מבחינה ויזואלית, החנות קטנה למדי, אך יחד עם זאת נעימה. למי מאיתנו שמחפש מותגי על במחירים סבירים זה בדיוק המקום!   

החנות מבפנים:

מהאתר הרשמי
מהאתר הרשמי
ומבחוץ:







כאמור, ברשימת החנויות שהכנתי לעצמי מבעוד מועד היו עוד מספר חנויות וינטג' ויד שניה שלצערי לא הספקתי להגיע אליהן, כדוגמת "Garments Vintage" בעלת שני הסניפים: האחד ממוקם ברחוב Linien 204-205, והשני ב- Stargarder 12A. בהתבסס על ביקורות שונות שקראתי והתמונות מהאתר הרשמי נראה שמדובר בחנות חביבה למדי, אף חביבה פלוס עם סחורה לא פחות מרשימה.

האתר הרשמי:  http://garments-vintage.de/garments.html

אסכם ואומר שללא ספק המרוץ נגד הזמן הוא בלתי מנוצח, הזמן תמיד קצר, והמלאכה, הו, המלאכה תמיד מרובה! לפיכך, ביקור בחנות ועוד השלמות אחרות בעיר הם לא אחרת מאשר תירוץ מצוין לביקור נוסף בברלין. ומי יודע, אולי ביקור חמישי לא יאחר לבוא גם הוא. עד אז, המשך סופ"ש חמים לכולם, נתראה בפוסט הבא!


-A-


יום חמישי, 9 בפברואר 2012

חנויות וינטג' ויד שניה בברלין - חלק 1

אחרי מנוחה של ימים רבים ומלחמה עצמית בניסיון להימנע מלשבת ליד המחשב. כן כן, ככה זה כשמקלדנים את הידיים למוות, סוף סוף הפוסט השני לשנת 2012 והראשון לחודש פברואר. אומנם באיחור רב, אולם יש האומרים כי עדיף מאוחר מאשר לעולם, והפעם אני מאמצת...!

אז לאחר הביקור הקודם בברלין, שהיה מלווה בחשש כבד שלאחר 4 שנים שלא ביקרתי בעיר, משהו מהקסם שלה עשוי להתפוגג, גיליתי כי לא רק שלא התאכזבתי ממנה, התאהבתי בה מחדש! עד כדי כך שהיה לי ברור שיהיה ביקור רביעי. כפי שכתבתי דאז, קיוויתי שלא ירחק היום ושוב אמצא את עצמי עומדת כשמלפני שער ברנדנבורג, מצדדיי הרייכסטאג ואנדרטת השואה ומאחורי עמוד הניצחון.


ואכן, הביקור הרביעי בברלין לא איחר לבוא ומצאתי את עצמי ממש בנקודה הגאוגרפית המתוארת לעיל בחודש ינואר האחרון. הפעם את המונומנטים השונים ראיתי עם רדת החשיכה ובמזג אויר מעט יותר סגרירי. ועדיין, הוקסמתי כאילו היה זה ביקורי הראשון בעיר.

מאחר ומדובר בעיר די גדולה, שטחה 9 פעמים פריז עם נהיה מדויקים, תמיד יש מה לראות. וכך, הפעם ביקרתי סוף סוף גם בגשר אוברבאום שבטח מוכר לאחדים מהסרט "Run Lola Run", באיסט סייד גלארי, הקטע הארוך ביותר של חומת ברלין שנותר במקומו, 1.3 ק"מ שעליו ציירו כמאה אמנים מרחבי העולם, ויצרו את גלריית ציור הקיר הפתוחה הארוכה בתבל. ואף ראיתי מרחוק את פסל המולקולות, שמהווה בין השאר כסמל לאיחוד ברלין. מיותר לציין, ובכל זאת, נהניתי מכל רגע וצילמתי לא מעט. טעימה קטנה ביותר לפניכם. 

וכעת אעבור לעניין לשמו התכנסנו אני, עצמי ואנוכי - חנויות וינטג' ויד שניה בברלין.

טרם הנסיעה עשיתי עבודת הכנה בכדי שלא אפספס חנות שעשויה להיות רלוונטית עבורי מחד, ומאידך לא לבזבז את זמני על כזו שממש לא. כמובן שלחנויות מהסוג הזה, כמו חנויות אחרות אין סוף. ועדיין, כמה מן הממצאים שעלו מן השטח: כפי שכתבתי בפוסט הראשון על ברלין, היה לי ביקור חטוף למדי באחת משתי החנויות של "Made in Berlin", בסניף שנמצא בקרבת חצרות ההאקשן הופה, ברחוב .Neue Schönhauser Straße 19 כאמור, בניגוד מוחלט לשמה של החנות, הרוב המכריע של הבגדים והאביזרים בשני הסניפים יש לציין לא יוצר בברלין, אך אלו מכילות פריטי וינטג' משנות ה-60 ועד שנות ה-90. חגיגה אמיתית.  

באשר לסניף עצמו - כבר בכניסה ניתן היה להתרשם מן הפריט האפנתי והעל זמני, הלוא הוא חברו הטוב של האדם, כלבלב חמוד למדי, ולבוש, כפי שניתן לראות מימין, שכשלא הסתובב לו בחנות ישב בנחת בתוך מזוודת וינטג' כמצופה מחנות שכזו. החנות עצמה בעלת שתי קומות, כאשר הקומה הראשונה מוקדשת לנשים - תיקים, מעילים, שמלות, חצאיות ועוד, ובסופה של הקומה ישנו חלק נפרד לחלוטין המוקדש לידידיה הטובים של האישה (מיד אחרי היהלומים), נעלים כמובן. שני חדרים מסודרים ואסתטיים להפליא המטשטשים את העובדה כי הנעלים היו שייכות קודם לכן לפלוני אלמוני.
 
הקומה התחתונה של החנות מוקדשת בחלקה לבגדים ואביזרים מעט יותר ספורטיביים עבור שני המינים, וחלק נוסף המוקדש כל כולו לנעלי ובגדי גברים. אציין כי כפי שניתן להבחין גם בתמונה, מחלקת בגדי הגברים הייתה מרשימה למדי. הסדר היה מופתי. מודה שהיו כמה סוודרים שכמעט רכשתי לעצמי, אולם הם היו כבדים מדי אז וויתרתי הפעם.

 



כעת אעבור לאחות התאומה, לסניף שנמצא ב- Friedrichstr. 114a. סניף זה מעט גדול יותר, בעל שלוש קומות וללא ספק לא פחות מרשים. כאמור, גם בו מחלקת נשים וגברים, בהן הכל מהכל. הקומה התחתונה היא קומה שלמה רק של נעלי נשים. כמו כן, בהשוואה לסניף הראשון בסניף זה היה מבחר ענק של צעיפים שהיו תלויים בצורה מסודרת על המעקה, חצאיות ושמלות קצת יותר מצועצעות שמזכירות תחפושות של חג הפורים והאלווין ואף מעילי פרווה אמיתיים אך גם סינתטיים.  מחלקת הנשים:  











































 מחלקת הגברים - תיקים, עניבות, נעלים, ג'קטים וכאמור מחלקת בגדי ספורט כמו בסניף הראשון:
 

אסכם ואומר שמדובר בשתי חנויות שלאוהבי הוינטג' הן לא פחות מאוניה טרופה המלאה באוצרות במחירים די שפויים. למרות שהחנויות ניחנות בסדר רב, לעתים אף על פי צבעים, מלאכת החיפוש עודנה קיימת, שהרי זה חלק מהעניין. פלוס ענקי של החנויות הוא הריח, או יותר נכון היעדרו. בחנויות מהסוג הזה לא פעם ישנו ריח מעיק שלעניות דעתי מעיב על החוויה עצמה. אולם, בשני הסניפים מפלס הריח המעיק ירד עד כדי לא היה קיים, והפך את חווית החיפוש בשילוב של סבלנות לנעימה.

ולסיום - את הרכישות שלי אני בוחרת בקפידה, ולהלן זוג נעלים שרכשתי בסניף הסמוך לחצרות ההאקשה. מאחר ואני חובבת מושבעת של מוקסינים לא יכולתי לוותר על הזוג לעיל- מוקסינים בשילוב של שני צבעים מייד אין פראנס:



להת' עד לפוסט הבא
-A-


יום שני, 30 בינואר 2012

השטיח האדום של טקס פרסי הסאג 2012

אז לאחר היעדרות ממושכת, ממושכת מדי, איים באק!! על אף שמזג האוויר בימים אלו חורפי למדי והכל קצת פחות צוהל ועליז, החלה לא מכבר עונת הטקסים, ויחד עמה הפרסים והמתלבשים.

כמי שמשתמשת לא מעט בפונקציה הנהדרת של הקלטה באמצעות הממיר, חששתי שלא אצליח להישאר ערה בזמן השידור הישיר של טקס פרסי הסאג (SAG), טקס של איגוד השחקנים בהוליווד המחלק מדי שנה פרסים לשחקנים המצטיינים בקולנוע ובטלוויזיה, ולכן הקלטתי את הטקס. כאמור, חששותיי היו לשווא. נשארתי ערה וללא כל מאמץ. וכך, לאחר הרצה מהירה קדימה, תוך ניסיון להימנע מן הקשקשת הבלתי פוסקת של ג'וליאנה רנסיק עם הקולגה שלה מהתכנית "משטרת האופנה" בערוץ E!, קלי אוסברון ורוס מתיוס שבן שאר עיסוקיו מהווה חלק מצוות השטיח האדום של הערוץ, גיבשתי את דעתי על בגדיהם של הנוכחים, או יותר נכון הנוכחות.

לא מעט שחקניות כנראה רצו לשחזר את יום חתונתן או סתם להרגיש קצת כמו כלה, שכן אחרת אין לי הסבר למספר הרב של השמלות הלבנות שהיו אמש על השטיח האדום. בעיניי השמלות מוצלחות ביותר היו של קיילי קווקו וג'ודי גריר. על אף שקווקו לא לבשה שמלה היוצאת מגדר הרגיל, המראה של הברבורה שהפכה לנסיכה לא יכול שלא להיות מוצלח כפי שניתן לראות בתמונה. גריר מאידך, הלכה על המראה הוינטג'י הנפלא ונתנה זריקת צבע עם תיק יד בצבע ורוד עז במיוחד. 

people.com
people.com




















  

מישהי נוספת שהלכה על לבן, והוכיחה כי השילוב המתחרה של שחור ולבן הוא ללא ספק זהב ולבן, במיוחד כשהוא על עור שזוף עד כהה, היא ויולה דיוויס, מי ששיחקה ב"ספק", "לאכול להתפלל לאהוב", וזכתה אמש בפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר על משחקה ב"עזרה". חרף העובדה שניתן והיה אף רצוי למנן באזור הקליבג', המראה הכללי היה די מוצלח.

people.com
כאמור, בקרב המתלבשות הלבנות, היו מי שהחליטו ללכת על המראה הלבן והסולידי. במקרה של טילדה סווינטון זה אף מתבקש, מאחר והווייתה באופן כללי נוטה לצד הביזארי, ובמידה רבה, לא משנה מה היא תעטה על עצמה, תמיד יישאר בה קורטוב של מישהי שזה עתה נחתה מן הירח. הקו הנקי של השמלה הלבנה ללא ספק מטיב עמה. 
מישהי שנקטה באותו הקו, אך הרבה פחות שנויה במחלוקת הנה לנה הידיי, אשר הלכה על שמלה לבנה, פשוטה, המחמיאה לגזרתה הדקיקה וכל מילה נוספת מיותרת.

people.com
people.com






















עד כה ניתן לחשוב שעם לבן קשה מאוד לטעות. ובכן, במקרה של לינדה גריי וזואי סלדנה זה ממש לא המקרה. מצד אחד לינדה גריי, שנכון, לא בהכרח נראית בגילה, 71 למי שתהה, אך זו לא סיבה מספיק טובה להראות כמו מי שנזרקה מהחתונה של עצמה, ומתוך צער ויגון שתתה את הכבד שלה למוות ובדרך התהפכה כל כך הרבה פעמים כי לא הצליחה ללכת בקו ישר, עד שהשמלה איבדה צורה. באמת שלא ברור מה התרחש שם. אפילו הנעלים מתביישות ומסתירות עצמן באמצעות השמלה הארוכה מדי של הגברת גריי. מצד שני, זואי סלדנה, שאני עוד זוכרת אותה מסרט שובר הקופות (לא באמת) של בריטני ספירס, "קרוסרודס", מצאה לנכון לעטות על עצמה קובץ של בדים שאיכשהו אמורים להרכיב שמלה. מדובר בבחורה גבוהה, יפה שכבר נראתה בעבר בשמלות ולא בצירוף בדים לא ברור, ובשמלות די מוצלחות יש לומר. ולכן, פשוט חבל.

people.com
people.com






















ובמעבר חד, נעבור אל גזרת השמלות השחורות בהן יש מעט יותר מרחב תמרון מאלו הלבנות, ואכן כמה טייפ קאסטים באו לידי ביטוי על השטיח האדום בגזרה זו: הגותית, המנצנצת, הבריאה, האנורקסית, וזו שלא ברור מה היא חשבה לעצמה כשיצאה מן הבית. 
אם כן, נתחיל עם האחות הפחות מוצלחת לבית סימפסון, אשלי, (אם כי גם ג'סיקה לא מי יודע מה להיט בימים אלו), אשר הלכה על המראה הסמי גותי בשילוב של אשת העכביש. לא לטעמי אומנם, אך עדיין די מוצלח בהתחשב במראה הספציפי שרצתה ליצור עם השמלה.
ולשמאלה של אשלי, ג'יימה מייס מ- Glee, אשר הייתה על תקן הכוכבנית המנצנצת. בכל זאת, מישהי הייתה חייבת ללבוש שמלת פאייטים זוהרת במיוחד, ואם כבר פאייטים אז רצוי שתהיה ארוכה ועם נוכחות.

people.com
people.com






















ובהמשך לטייפ קאסטים, הבחורה הבריאה פלוס מול זו שלא ברור כיצד היא מחזיקה את עצמה על הרגלים ועוד על עקבים. אתחיל עם מי שלא מפחדת מאוכל ובלבוש שלה לא מתיימרת להיות דבר מלבד עצמה, והלוא היא מליסה מקארתי, שעבורי תהיה סוקי מבנות גילמור לנצח. היא לא גבוהה או דקיקה במיוחד, ההפך הוא הנכון, אבל היא מודעת לעצמה ולגופה ואי לכך התוצאה.
לעומתה, אנג'לינה ג'ולי, שהחליטה כנראה להחיות מחדש את דני דין לאחר ששמעה על מות יוצרו, שרגא גפני, ולהפוך לרואה ובלתי נראית. השמלה תלויה עליה ומבליטה את מה שלא צריך להבליט; את הרזון החולני אליו היא הגיעה. לטעמי בחירה לא מוצלחת במיוחד, ואת תיק היד רצוי שתחליף בסנדוויץ' עתיר שומנים ומיד!

people.com
people.com






















people.com
ולאחרונה והלא כל כך חביבה בגזרת השמלות השחורות - ככל שאני מעמיקה בשמלה אני מתרחקת מלהבין מה בדיוק קורה שם. מיני אבל לא באמת, בד מבריק ושובל מאחור, צמודה אבל לא לגמרי. שמלה כל כך עמוסה בפרטים שאף אחד מהם כשלעצמו וכמכלול לא מחמיא למי שלובשת אותה, הת'ר מוריס, המעודדת מהסדרה Glee. אילו הייתה מגיעה בבגדי המעודדת שלה כנראה היה מדובר בבחירה קצת יותר מוצלחת מזו שנבחרה בפועל.

















ולאחר שסימנו "וי" על השמלות הלבנות והשחורות, כעת נותר לעבור למי שבחרו, רחמנא ליצלן, ללכת דווקא על מעט צבע:

people.com
אמילי בלאנט, בחרה להגיע עם שמלה קצת לא ברורה, בצבע ירוק רעל שממש, אבל ממש אי אפשר לפספס. אני הרבה פחות מחבבת את הופעתה הפעם, שכן היו לה בעבר שמלות הרבה יותר מוצלחות. אבל נניח שמדובר בשמלה מעניינת, ונדמיין שבחלקה התחתון יש הרבה פחות בד ממה שיש במציאות, היא יכולה איכשהו לעבוד אבל רק על בחורה לבנה ערפד עם שיער שחור ועיניים כחולות כמו בלאנט. 

people.com
וצבע קיצוני אחר אך עם גזרה הרבה יותר מוצלחת, דיאנה אגרון (במקור אגרונסקי), יהודיה אמריקאית חביבה שמוכרת בעיקר מתפקידה כקווין פאבריי בסדרה "Glee". צבעוני ובולט ועם זאת עדין ומחמיא! 














ומן הצבע הורוד נעבור לגווני האדום. מודה, אינני מעריצה גדולה של הצבע האדום, ולא רואה כיצד עניין זה ישתנה בעתיד הקרוב, עם זאת, מישל וויליאמס על הגל; הסרט "השבוע שלי עם מרלין", המועמדות לאוסקר  על משחקה בו וכמה שמלות לא רעות שלבשה לאחרונה. לכן, לא אקלקל לה ולא אומר או אכתוב מילה רעה. אוסיף רק כי מישהי תמיד חייבת למלא את המשבצת האדומה, ובזכות וויליאמס היא מולאה. 

people.com

וסוף סוף אחת שהיא חצי משלנו, נטלי פורטמן. הצבע יפיפייה, והשמלה יחד עם השיער האסוף מעניקים לה מראה אצילי שמחמיא לה ללא עוררין. יחד עם זאת, המראה הא-סימטרי בחלקה העליון של השמלה היה מיותר. לפעמים, Less is more.
people.com

people.com
ובגזרת הסמרטוטים. כן כן, גם אני לא מאמינה שהמילה סמרטוטים ומריל סטריפ נכנסות אצלי לאותו המשפט, ואני עושה זאת בלב כבד, אבל באמת שאין דרך אחרת לתאר את הלבוש עמו הגיעה סטריפ לטקס הסאג אמש. רק ב"חלף עם הרוח" הפטנט של שמלה מבד וילון עבד עבור סאקרלט או'הרה, וגם זה היה עניין חד פעמי. אפילו אם סטריפ הייתה משאילה מארון התלבושות של הסרט "אשת הברזל" חליפת שני חלקים, לפחות הייתה מוכיחה כי אימצה לעצמה משהו ממרגרט תאצ'ר אותה גילמה, וזה לא הנפת היד החצי מזלזלת אלא דווקא הסטייל. 
 
people.com
ולא על הסמרטוט לבדו, באותה הקטגוריה נמצאת גם בוסי פיליפס. אז נכון שאת שחקנית די משעשעת, במיוחד בתפקידך כלורי קלר ב"קוגר טאון", אבל הלבוש השאנטי באנטי הזה ממש לא מצחיק, וגם ממש לא מתאים למאורע. You can do better then this!












ובנימה אופטימית זו - מי ייתן ועד טקס האוסקר מי שצריכה לעשות חושבים תעשה זאת, או שלכל הפחות תחליף סטייליסט. ומריל סטריפ תתחיל להתלבש כמו שהיא משחקת כי היא פשוט שוברת את ליבי.
המשך שבוע חורפי ומקסים! 

-A-